יצאתי עם אורי לגן השעשועים. אורי בן 3.5. היה זה בחג הסוכות. ביום טוב ראשון. עלינו במדרגות לכיוון גן השעשועים. לקראת סוף המדרגות עזבתי לו את היד. הוא בטח ימשיך ללכת איתי כמו כל ילד. הולכת 8 צעדים מסתובבת אחורה ו… אני לא רואה את אורי. לאן הוא נעלם???!!!!!!מחפשת בשבילים ליד הגן ולא רואה אותו. חוזרת למדרגות ולא רואה אותו. רצה הביתה שקרוב מאוד לגן שעשועים אולי חזר לבד. והוא איננו. מיד כולם יוצאים לחפש אותו. אני הולכת לרב לבקש אישור הלכתי להקפיץ את כיתת כוננות בישוב. הרב ישר מתקשר לאחראי ביטחון ואמר: נמצאת כאן רותי שהבן שלה הלך לאיבוד. הבן שלה אוטיסט. ואני שומעת שוב ושוב את המילה אוטיסט. אוטיסט. אוטיסט. קיבלנו את האבחון לפני מס חודשים. עדין לא אמרתי בעצמי את המילה הזאת.
כאן מתחיל המסע שלי שלנו עם אורי שהיום הוא בן 16. לגמרי שונה ממה שייעדו לו. על כך בהרצאה ושיח מעוררת השראה על התמודדות עם ילד מיוחד והמסלול שעברנו יחד. לבסוף אורי נמצא אצל השכנים. יושב ולא קולט שקוראים לו בשמו. הוא ירד מסלע בגובה של 5 מטר!!!